קפה בויטנאם, הכנסות צדדיות וחנות פוסטרים אחת מיוחדת
וגם הוק טואה וקפה עם ביצים. נאסטי!
אז מה קורה?
היום עברנו מהו צ'י מין, ויטנאם לבנגקוק, תאילנד - לשהות של שבועיים עד חודש.
אני מאוד אוהב את בנגקוק - היא עיר גדולה, כאוטית, מופרעת, מאוד מאוד טעימה ומגוונת עם השווקים הכי מעניינים שראיתי בחיי וערך תמורה למחיר נדיר. והיא עיר מרגשת - כל פעם אנחנו מוצאים בה עוד סדנה מיוחדת או סיור מעניין ולא שגרתי.
אחרי הביקור הזה אכתוב סקירה מסודרת עם המלצות, מבטיח.
זה הביקור החמישי או השישי שלנו בה תוך פחות משנתיים. במקור תכננו לטוס לאירופה, אבל המקום לספונטניות ביולי-אוגוסט הוא מאוד מצומצם וחיפושי הדירות מאוד מאוד מתסכלים ומייאשים. ישראלים בצרפת, ברצלונה ופראג עזרו לנו מאוד בחיפושים עם פרסומים בקבוצות שיש להם גישה אליהם ורק הדגישו לי כמה כח יש לאנשים וחברים יקרים וכמה אנשים יוצאים מגדרם כדי לעזור. זה מילא לי את הלב ושימח אותי מאוד בים היאוש שאפף אותי השבוע.
ועכשיו, הצטברו אצלי הרבה דברים לכתוב עליהם, אז בואו נתחיל!
תרבות הקפה בויטנאם
אם הייתי שואל אתכם מאילו מדינות רוב הקפה בעולם מגיע, הייתם בוודאי מנחשים שבמקומות הראשונים נמצאות קולומביה, אתיופיה וברזיל. מבינים יותר יציינו גם את אינדונזיה והונדורס.
אבל באיזה מקום ויטנאם...?
שני.
כן כן.
למעשה, וייטנאם מייצאת כמות כפולה מזו שאחריה ברשימה - קולומביה ואלו בעיקר פולי רובוסטה.
רגע, מילה על זה: בעולם הקפה שני סוגי הפולים הנפוצים הם ערביקה ורובוסטה.
ערביקה זה הזן שרוב אם לא כל הקפה שאנחנו שותים מורכב ממנו - הוא עדין, פירותי, מתקתק ותכולת הקפאין בו לא גבוהה. הוא מפונק בתנאי הגידול שלו - אוהב גבהים ולא עמיד בפני מזיקים ולכן יקר יותר.
רובוסטה לעומתו, הוא מריר, תכולת הקפאין בו גבוהה, הטעם יחסית נייטרלי, הוא יכול לגדול בכל מקום, הוא צריך יותר גשם (מה שצפון ומרכז וייטנאם מספקות בשפע) והוא עמיד יותר.
כשאנחנו שותים קפה לרוב יהיה בו בין 100 אחוז ל 80 אחוז ערביקה, והיתר - רובוסטה.
כמובן שזה לא הכל, וגם תהליכי היבוש והקליה משפיעים רבות, ובוייטנאם יש הכל מהכל - החל מייבוש בשמש וכלה בעיבוד דבש, שמשפיעים מאוד על הטעם.
בשתי הביקורים הראשונים שלי בויטנאם, כל עניין הקפה עבר לידי, בעיקר בגלל מדריכה שציינה שהתרבות היא בעיקר של תה וקפה שותים רק תיירים. מה שלא נכון בכלל, אגב.
הפעם ביקרנו בדה-נאנג ובדה-לאת, בעיקר, שם בתי הקפה פורחים בהמוניהם ומעוררים את הסקרנות.
לקפה הוייטנאמי הבסיסי קוראים ca phe phin (לוייטנאמים יש קטע של לשבור מילים מוכרות: קפה זה ca phe, פרומאז' זה pho Mai ואתם בטח תבינו לבד מה זה so co la).
קפה phin או בשמו מעתה בפוסט - קפה וייטנאמי, הוא קפה חזק מאוד, עם טעמים מרים כל כך שמרגיש כאילו מישהו נתן כאפה ללשון עם הצד המעליב של היד, ועם זאת - ארומה של שוקולד-אגוזי לוז מתקתקה וממכרת.
הקפה נעשה בתוך phin, מעין כוס מתכת עם מסננת בתחתיתה, ממנה זולג הקפה, שדואגת למצות את כל הטעמים של הקפה לאט לאט.
וכשאני אומר לאט לאט אני מתכוון לזה שבאחת המסעדות שישבנו בהן, שמו לי כזה על השולחן וביקשו ממני לחכות רבע שעה. כזה ל א ט.
כמות סוגי הקפה בבתי הקפה והמסעדות והיצירתיות איתו באמת שוברות גבולות ושיאים - מרגריטה קולדברו, קפה עם פאסיקו (יין ספרדי), קפה תפוזים, קפה תותי עץ (קפה נפלא עם מעט ליקר תותי עץ, שאת התמונה שלו אתם רואים כאן) וכמובן, שלושת הנפוצים ביותר שאף מקום לא שלם בלעדיהם - קפה קוקוס, קפה מלוח, וקפה ביצה.
מה שמפליא באמת בשלושתם זה שהטעמים מתחברים, לא מחלישים זה את זה (כמו החלב בקפוצ'ינו, למשל) אלא עובדים ביחד יפה על הלשון.
בואו נדבר עליהם:
1. קפה קוקוס - קפה וייטנאמי בתוספת תערובת של חלב קוקוס, חלב מרוכז וקצפת.
התוצאה: קפה קוקוסי עדין, מתקתק במידה וקרמי מאוד.
2. קפה מלוח - קפה וייטנאמי בתוספת חלב מרוכז יחד עם תערובת של קצפת, סוכר ומלח.
התוצאה: קפה מתוק מאוד, עם עקיצות מהנות של מלח, קצת כמו מלח גרוס בסביצ'ה.
3. קפה ביצה - קפה וייטנאמי שעליו קציפת ביצים (בדומה לזביונה) מעורבבת עם מעט מלח, ממתיק (סוכר או דבש), ותמצית וניל/וודקה/רום.
כדאי להוסיף למעלה מעט אבקת קקאו.
התוצאה: קפה עם קציפה קרמית שמאוד מזכיר בטעמים טירמיסו.
עם השם המזעזע, קפה ביצה הוא הפופולרי ביותר מבין השלושה והאהוב ביותר. ובצדק.
הוא נולד כתחליף זול לקפה עם חלב שהיה יקר, וכשהוא נעשה נכון, הוא מוציא גרגורי הנאה.
איך מכינים אותו? זה די קל ודורש מעט סבלנות.
אני אניח בגסות שלרוב הקוראים אין מסנן קפה וייטנאמי בבית ואחליף את הבסיס שהוא קפה וייטנאמי חזק, באספרסו.
ככה -
עבור שני שוטים של אספרסו (דאבל אספרסו, בלעז):
1. מערבבים ביחד שתי חלמוני ביצה וחלבון אחד,
5-6 טיפות של תמצית וניל או 2-5 טיפות של וודקה או רום,
10-12 גרם של דבש טהור,
טיפ'לה מלח (פינץ', מה שעולה על המאחורה של הכפית).
2. את התערובת הזו מקציפים למשך 5 דקות עם מקציף חלב או מיקסר עד שהיא תופחת מאוד ונהיית בהירה, אוורירית ופתיינית.
3. מוזגים את התערובת שנוצרה על הדאבל אספרסו.
4. מפזרים מעל מעט אבקת קקאו.
איך שותים את זה?
בתור התחלה, טועמים עם כפית את הקציפה.
אחר כך מכניסים את הכפית יותר עמוק כדי לתפוס גם קפה וגם חלק מהקציפה, ולבסוף, אם רוצים - מערבבים.
ואם אתם מנסים, אתם יודעים מה המייל שלי, נכון?
הכנסות צדדיות
בואו נדבר על הכנסות צדדיות.
זה נושא שנוגע להמון אנשים שרוצים להכניס עוד כסף מהצד ולגוון מקורות הכנסה.
בתחומי השקעות כבר שמענו על הכל - נדלן, שוק ההון, השקעות אלטרנטיביות.
מלבדם, יש את הדרך של להכניס כסף מעיסוק צידי מהבית, או מה שנקרא באנגלית - Side hustle.
זה תחום ענק שהרבה משחקים איתו ומתנסים איתו. בעולם של היום - הוא אינסופי.
הנה כמה מהאחרונים שנתקלתי בהם:
1. בחור שהקים אתר עם תמונות פנים של אצטדיון.
זה היה אתר משלים לאתר של האצטדיון שם מכרו כרטיסים, אבל קונים לא הצליחו להבין איפה כל סוג כרטיס ממוקם ואיך רואים ממנו את המגרש.
הוא דחף באתר כמה פרסומות וזה לבד הכניס לו כמה אלפי דולרים בחודש במשך שנים.
2. מפתח שלוקח אפליקציות נישתיות (למשל:דוחות פריקה לנהגי משאיות), מייצר אפליקציה שעושה אותו הדבר רק עם ממשק יפה ונוח יותר, במחיר נמוך.
הוא הגיע למצב שהוא הפך את זה למקצוע.
3. מישהו שגר בטביליסי תקופה יצר מסמך המלצות למקומות בעיר. הוא מוכר אותו באירבנב, ללא סיור או קשר ישיר.
4. מכירים את סרטון ה hawk tuah?
הסרטון הזה נהיה כל כך ויראלי, שמישהו קלט את הפוטנציאל די מהר, מוכר כובעים כמרץ'. כן, הבחורה המקורית מקבלת תמלוגים על כל כובע שנמכר. הכניסו כאן בדיחה על הכנסה פסיבית.
הרעיון כרגיל הוא לחשוב על משהו שנתקלתם בצורך שלו ואז בעצם יצירה שלו - על ידכם, אאוטסורס זול או ai. אתם תופתעו לאיזה רמות זה מגיע וממה אנשים מכניסים כסף וגם - על מה אנשים משלמים.
זה ידרוש בהחלט כמות זמן יפה בהתחלה, אבל בהמשך זה בעיקר תחזוקה.
יש שלוש מקורות שאני מאוד מאוד אוהב לקבל מהם רעיונות ולהבין כמה קל לפעמים לייצר הכנסה -
1. פודקאסט בשם side hustle school של כריס גייבו - פרקים קצרים בהם הוא מדבר עם אנשים שיש להם עיסוק צידי קטן ולפעמים ממש מייצרים מקצועות חדשים.
2. הניוזלטר של ניל דוהרטי - הניזולטר מהאהובים עליי. הוא מביא מקרים של אנשים שיצרו הכנסות יפות במגוון עצום ויצירתי של דרכים, לפעמים בסופ״ש אחד. זה כתוב יפה ובנוי מעולה. תנסו.
3. פיטר לבלס - יצר כמה אתרים ואפליקציות מאוד מוצלחים (nomadlist, remoteok...) שעושים לו מיליונים בשנה, אחרי שנכשל לא מעט. מספר על כל הדרך עד המונטיזציה ומשתף המון בטוויטר ובבלוג.
זה הטוויטר שלו, והתיעוד המעניין באמת נמצא בבלוג שלו שלצערי כבר לא מתעדכן.
חנות מפתיעה של פוסטרים ישנים
ליד המכבסה בה עשינו את הכביסה האחרונה שלנו, נתקלנו בחנות עם שם מעניין: old propaganda posters. נכנסנו כמובן. איך אני אוהב חנויות נישתיות!
גם אחרי שלושה ביקורים בוייטנאם, אני מודה שהדבר הראשון שקפץ לי לראש שכל מה שיהיה שם זה פוסטרים נגד המלחמה. למעשה, רוב המידע שרובנו צרכנו אי פעם על וייטנאם הוא לגבי המלחמה שלהם. ו-וייטנאם היא כל כך, כל כך הרבה מעבר לזה. למעשה, המלחמה תופס כמעט כלום מקום בחייהם. הם למדו על זה בבית הספר, זה פצע צרוב אצל המבוגרים, אבל אין לזה שום חלק היום.
דווקא בגלל זה, היה מאוד מעניין לראות בחנות הזו מהם הדברים שהעסיקו וייטנאמים לאורך ההיסטוריה (או לפחות מאז המצאת הפוסטר) - הגנה על חיות והטבע, עידוד אכילת אורז או יצור בשר וביצים, הגדלת יצוא הקפה וגם תעמולה לשמירה על הכפרים, פטריוטיות, הצטרפות לשירות החשאי במטרה להתעשר, חשיבות האשה בחברה, הזדהות עם אנטי אימפריאליזם ובעד סוציאליזם ועוד.
הצצה מרתקת להיסטוריה של וייטנאם, קצת כמו לשמוע את שירת הסטיקר.
עד כאן.
תודה שקראתם. ספרו לי מה חשבתם, למה התחברתם, וכמה פעמים עשיתם הוק טואה.